פסוריאזיס – מה זה?
פסוריאזיס או בשמה העברי ספחת הינה מחלת עור אוטואימנית, הנגרמת כתוצאה מדלקת כרונית. המחלה באה לידי ביטוי בנגעים מכוסים בקשקשת המופיעים בחלקי גוף שונים. במקרה של מחלת עור פסוריאזיס, הזיהום אינו חיידקי או נגיפי.
פסוריאזיס הינה מחלה כרונית שנמשכת לאורך כל חיי החולה. אצל חולים רבים היא מאופיינת בתקופות של רגיעה ותקופות של התפרצות למספר ימים או שבועות. היא יכולה להתפתח בכל גיל, אך שכיחה יותר בעיקר בין גילאי 30-20 ו-60-50. המחלה אינה מדבקת כלל, גם אם באים במגע ישיר עם הנגעים.
המחלה יכולה להופיע בדרגות חומרה שונות, החל מדרגת פסוריאזיס קל ועד לרמה (נדירה יחסית) של פסוריאזיס המפושט בכל הגוף.
ההערכה היא כי כ-2% מאוכלוסיית העולם סובלים מפסוריאזיס כאשר אין הבדלים בשכיחות המחלה בקרב נשים או גברים.
כאמור, מחלת הפסוריאזיס היא מחלה אוטואימונית – דהיינו שהיא נגרמת כתוצאה מפעילות יתר של מערכת החיסון. הפעילות המוגברת של תאי מערכת החיסון מביאה לייצור תאים חדשים על שכבת העור העליונה בקצב מהיר מדי, לפני שהתאים הישנים מספיקים לנשור. ייצור היתר מביא להצטברות תאי עור ולהופעת נגעי הפסוריאזיס הדלקתיים על העור.
סוגי פסוריאזיס
ישנם סוגים שונים של פסוריאזיס:
פסוריאזיס וולגריס – הסוג השכיח ביותר, המאופיין בקשקשת המופיעה על אזורים שונים בגוף. הסוג הזה כולל פסוריאזיס בקרקפת,פסוריאזיס בידיים – בעיקר פסוריאזיס במרפק, פסוריאזיס בציפורניים ופסוריאזיס בברכיים.
פסוריאזיס הפוכה –בסוג זה, נגעי הקשקשת מופיעים באזורים פנימיים ובקפלי הגוף (בית שחי, טבור, מפשעה וכו').
פסוריאזיס טיפתי – מופיע בעיקר אצל בילדים ולרוב בעקבות זיהום חריף כגון דלקת גרון סטרפטוקוקית. מאופיין בנקודות אדומות קטנות. פסוריאזיס טיפתי הוא הסוג היחידי שעשוי לחלוף לחלוטין מבלי להפוך למחלה כרונית.
פסוריאזיס מוגלתי – צורה פחות שכיחה של המחלה, המאופיינת בנגעים מוגלתיים המופיעים על כפות הידיים והרגליים. פסוריאזיס בכף הרגל נמנה לרוב על הסוג הזה.
פסוריאזיס ארתריטיק – סוג של פסוריאזיס המלווה בדלקת מפרקים.
פסוריאזיס אריתרודרמה – מצב נדיר וחמור של המחלה, המאופיין בנגעים בכל הגוף ובעור אדום (אריתמטוטי).
מהם התסמינים של פסוריאזיס?
במקרים של פסוריאזיס תסמינים של המחלה נראים על פני העור כרבדים יבשים ואדומים, המכוסים בקשקשים בגוון לבן-כסוף. הם מופיעים בעיקר בקרקפת, בציפורניים, במרפקים, בגב, בחזה, בבטן, בברכיים ובאיברי המין. גודל הנגעים משתנה כן היקפם – הם יכולים לכסות אזורי גוף קטנים או נרחבים. אצל חולים רבים מתלווה לנגעים גם גרד, ויש גם מצבים בהם הנגעים נסדקים ועלולים לדמם. חומרת התסמינים משתנה מאדם אחד למשנהו.
משך הופעת התסמינים נע בין מספר ימים למספר שבועות, והם יכולים להיעלם לחלוטין ולהופיע שוב בעקבות טריגר שמפעיל את המחלה. בעזרת טיפולים שונים שיפורטו בהמשך, ניתן לשפר את התסמינים או לגרום להם להיעלם, אך כאמור מאחר ומדובר במחלה כרונית, הם צפויים לחזור ולהופיע בשלב מסוים.
חשוב שתדעו
ישנם מקרים בהם אדם לוקה בפסוריאזיס עקב תנאי עבודה לא הולמים, כגון חשיפה ממושכת לחומרים מזיקים בסביבת העבודה שלו. חולי פסוריאזיס אשר תולים את גורם המחלה במקום העבודה, רשאים להגיש תביעה להכרה במחלה כמחלת מקצוע
הגורמים לפסוריאזיס:
בין גורמי הסיכון לפסוריאזיס ניתן למנות: נטייה גנטית או משפחתית, טראומה או לחצים נפשיים, חשיפה ממושכת לחומרים מזיקים (במקום העבודה בדרך כלל), עישון, דלקת גרון סטרפטוקוקית, חבלות עור, ותרופות כדוגמת ליתיום או חוסמי בטא למיניהם.
פסוריאזיס יכולה להיחשב למחלת מקצוע אם יוכח כי היא נגרמה כתוצאה מתנאי עבודה בעייתיים כמו חשיפה לחומרים מזיקים שונים לאורך זמן.
כיצד מאבחנים פסוריאזיס?
במחלת פסוריאזיס אבחון ייעשה על ידי רופא עור. לרוב הרופא יוכל לאבחן את המחלה על סמך מראה הנגעים. לעיתים נדירות תידרש נטילת לאישור האבחנה.
מימוש זכויות רפואיות לחולי פסוריאזיס
פסוריאזיס היא מחלה כרונית שפוגעת באיכות החיים של האדם. לכן, יש לנסות ולממש את מרב הזכויות הרפואיות הקשורות במחלה, על מנת להקל על החולים ככל האפשר.
הזכויות הרפואיות העיקריות הניתנות לחולי פסוריאזיס מתמקדות בסיוע למימון הטיפולים, שעלולים להיות יקרים. חלק מהטיפולים כלולים בסל הבריאות. עם זאת, כפי שהוסבר כאן, כאשר פסוריאזיס מוכר על ידי הביטוח הלאומי כמחלת מקצוע, החולה יהיה זכאי לקצבת נכות ולהטבות רבות, אשר יקלו עליו וישפיעו משמעותית על איכות חייו. מכיוון שתביעה להכרת פסוריאזיס כמחלת מקצוע מלווה בהליך בירוקרטי מתיש, כשלעיתים ההבדל בין הכרה במחלה לבין דחיית התביעה נופל על ניואנסים שהחולה אינו מודע להם – חשוב להיעזר בגוף מקצועי רפואי למימוש זכויות רפואיות כדוגמת לבנת פורן.
מהו הטיפול בפסוריאזיס?
למרות שלא ניתן לרפא פסוריאזיס, ישנן כיום דרכי טיפול שונות שנועדו להקל על התסמינים, לצמצם את תקופות ההתפרצות של המחלה ולשפר את איכות החיים של החולים. הבחירה בסוג טיפול כזה או אחר נעשית בהתאם לחומרת המחלה, ההיקף שלה על פני העור, העדפות המטופלים, יעילותו של הטיפול ותופעות לוואי שלו.
דרכי הטיפול כוללות:
תכשירים לשימוש חיצוני – תכשירים אלו מיועדים לשימוש על העור בלבד, ובדרך כלל יעילים עבור פסוריאזיס שאינו מפושט.
טיפולי פוטותרפיה – טיפול באמצעות אור UV הנחשב לאחד הטיפולים היעילים ביותר במחלה. קרני ה־UV פועלים נגד הפעילות הדלקתית ומונעות את שגשוג היתר של תאי העור. גם טיפול זה מחייב מעקב של מומחה עור.
טיפולים בים המלח – עבור אנשים רבים הסובלים ממחלת פסוריאזיס ים המלח מהווה דרך טיפול יעילה. למעשה,זהו סוג של פוטותרפיה שמספקת קרינת השמש במקום. הטיפול האקלימי בים המלח אף נכלל בסל שירותי הבריאות לחולי פסוריאזיס. גם לטבילה במי ים המלח יש אפקט מיטיב. לטיפול אפקטיבי דרושה שהות של שבועיים לפחות בים המלח.
תרופות סיסטמיות – תרופות הפועלות בצורה מערכתית, שחלקן ניטלות דרך הפה וחלקן תרופות ביולוגיות שניתנות בהזרקה. התרופות יעילות יותר מהתכשירים החיצוניים, ונהוג להשתמש בהן בעיקר עבור פסוריאזיס מפושט, פסוריאזיס בפנים, פסוריאזיס בציפורניים ופסוריאזיס באיברי המין.
* המידע אינו מהווה תחליף לייעוץ רפואי
הזכויות הרפואיות שלך מגיעות לך!
השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם.
פסוריאזיס
עור ומין
