צלקת- מה זה?

צלקת הינה סימן שנשאר על פני העור לאחר החלמה של פצע שנוצר מפגיעה או ניתוח. למעשה, הצלקת היא "המבנה" שמהווה שלב אחרון בריפוי הפצע.

כבר מהרגע שהעור נפצע, תהליך ריפוי הפצע מתחיל בקרישה ועצירת הדימום, לאחר מכן תאי מערכת החיסון המגנים מפני זיהומים נמשכים אל הפצע ובהמשך מגויסים תאי הסיב- התאים המייצרים סיבי קולגן שיש לו תפקיד חשוב ביצירת הרקמה הצלקתית. מתקיים תהליך ריפוי ואיחוי טבעי של רקמות העור. תקופה מסוימת לאחר הפגיעה בעור, זרימת הדם לאזור הפגוע מתחדשת ונוצרת התאגדות של קולגן חדש, שעוזר לעור להחלים ולהתחזק. מעל אזור הפגיעה מתהווה גלד, המשמש כמחסום זמני המגן על העור מפני חדירת חומרים מזהמים. בחלוף הזמן, הקולגן שבאזור הפגיעה מתפרק, זרימת הדם מופחתת, ולפעמים נותרת במקום צלקת חלקה ורכה ובצבע בהיר. למעשה, הצלקת מחליפה את הרקמה העורית שנפגעה. בשלבים הראשונים הצלקת יכולה להיות מגורה, עבה ומגרדת, ומכיוון שכמות סיבי הקולגן גבוהה זקיקי שיער ובלוטות זיעה אינם מתפתחים בצלקת. הגוף מנסה להחזיר את הרקמות לצורתן ולתפקודן המקוריים. בין היתר, חוזר שיווי המשקל בין ייצור הקולגן לבין פירוקו, יש התארגנות מחדש של הסיבים והצלקת מתעדנת. תהליך זה של עיצוב מחדש יכול להימשך זמן רב, ולעתים יעברו שנים שבמהלכן צורתה וצבעה של הרקמה הצלקתית משתנה.

צלקות עלולות להוות פגם אסתטי בעיקר כשמדובר על צלקות בפנים או בצוואר.

סוגי צלקות

ישנם סוגי צלקות שונים, כאשר הצלקות הנפוצות הן:

• צלקת רגילה – מאופיינת בכך שאינה מוגבהת או  אדומה (יכולה להיות צלקת ורודה בהירה). עם זאת היא יכולה להציק כאשר מדובר על      צלקת מגרדת או כואבת.

• צלקת אבנורמלית –צלקת אדומה ומוגבהת שנוצרת כשיש      שיבוש בתהליך ההחלמה של העור. מצב כזה מתרחש כאשר ייצור הקולגן גובר על ההרס      שלו, ואז עודף הקולגן שמתאגד על העור באופן לא מאורגן, יוצר צלקת בולטת      שנדחפת מעל העור. צלקת אבנורמלית עלולה להיגרם מפציעה, כווייה, ניתוח או כל      טראומה לעור.

קיימים 2 סוגים עיקריים של צלקת אבנורמלית:

צלקת קלואידית – צלקת שאינה תחומה בגבולות הפצע אלא מתפשטת ומכסה גם שטחי עור בריא שלא נגרם לו נזק בפגיעה הראשונית. הצלקת הקלואידית היא אדומה/כהה, עבה ומעוגלת ואינה אחידה. לרוב היא מופיעה באזור הצוואר ופלג הגוף העליון. צלקות קלואידיות מופיעות אצל אנשים הנוטים לפתח אותן, שאצלם מתקיימים תהליכי ריפוי מהירים המעלים את הסיכוי לריפוי "יתר" ולייצור מוגבר של קולגן . כך, גם חתך קטן עלול לגרום לצלקת גדולה במיוחד. בהתאם לכך, כשאדם עם נטייה לצלקות קלואידיות נפצע, חשוב לטפל בו מיידית, לרבות בחבישת לחץ שמונעת את ההתקדמות המהירה של הצלקת.

1. צלקת היפרטרופית – בדומה לצלקת הקלואידית, גם הצלקת ההיפרטרופית נוצרת כתוצאה מגדילה לא מבוקרת של הרקמה הצלקתית, אך בשונה ממנה היא נותרת בגבולות הפצע המקורי. סוג זה של צלקות מאופיין בשוליים ברורים      ובפיגמנטציה. צלקת היפרטרופית יכולה להיות אדומה, מוגבהת ומעובה ועלולה להיות  מגרדת או כואבת. בדרך כלל היא  נוצרת מספר שבועות לאחר הפגיעה, ויכולה להשתפר מעצמה, אך בתהליך שיכול להימשך כשנה. כשהיא מופיעה באזור המפרקים היא עלולה להוות פגיעה תפקודית ויש אפשרות להסירה בניתוח. סוג זה של צלקות שכיח יותר בקרב אנשים עם עור כהה ונשים צעירות.

• צלקת אטרופית – צלקת שקועה שאינה בולטת מעל פני העור, אלא נראית כמו שקע/גומחה/חור. צלקת כזו עלולה להיווצר כתוצאה מסגירה מכנית בעייתית של פצע (בהדבקה/תפירה), או מפצעי אקנה/אבעבועות רוח שלא טופלו בצורה ההולמת. צלקות אטרופיות קשורות בדרך כלל גם מצבים דלקתיים, כשהדלקת      מונעת היווצרות שכבת קולגן לכיסוי פני הפצע, ואז הקולגן קורס וכתוצאה מכך      הפצע לא נסגר היטב ונוצר שקע.